למה אנו עוזבים שימוש באוויר מאומץ לטובת אור אינפרא-אדום בייצור חיישנים ביולוגיים
אם אתם מעורבים בעבודות עיבוד של שבבים או בייצור חיישנים ביולוגיים, אתם כנראה מכירים את התסכול שבהמתנה. אתם יושבים ומחכים שהאוויר יהיה חם מספיק כדי שניתן יהיה להתחיל את העבודה. זו תהליך איטי מאוד.
לכן אנו עוברים לשימוש במנורות אינפרא-אדום. העניין נעוץ בעיקר בנושא זמן. אוויר מאומץ הוא איטי מאוד – יש לחמם כל סנטימטר רבוע של אוויר בחדר, לפני שהחומר ירגיש בשינוי. זה כמו לנסות לחמם חדר באמצעות מייבש שיער. מנורות אינפרא-אדום שונות – הן לא מתעסקות עם האוויר, אלא שולחות אנרגיה ישירות לחומר.
זה קורה כמעט מיד. בייצור חיישנים ביולוגיים, שם יש צורך בתהליכי ייבוש או חימום עדינים, זה חשוב מאוד. אנו מדברים על הפחתת זמן ההכנה מדקות לשניות. אך זה לא קשור רק לזמן.
כאשר משתמשים באוויר חם, לעתים נוצרות “נקודות חמות” בקצוות, בעוד שהמרכז עדיין קר. אור אינפרא-אדום מאפשר לנו להפנות את החום בדיוק למקום הנכון. לא צריך יותר לנחש.
בנוסף, ניתן לחסוך בשטח הצורך. אפשר להסיר את המאווררים הגדולים, את הצינורות המסורבלים ואת כל אמצעי הבידוד הכבדים שנדרשים בתנורים רגילים. ניתן להתקין את המנורות האלו בקלות במערכות הקיימות שלכם. רק יש לחבר אותן למנהל PID, וכך ניתן לשלוט בטמפרטורה בצורה מדויקת.
אני לא אומר שזו פתרון קסם. יש דברים שצריך להיזהר מהם. אנרגיית האינפרא-אדום חזקה מאוד. אם המנורה נמצאת קרוב מדי לחומר, היא עלולה לשרוף אותו. יש גם את הבעיה של “אפקט הצל” – אם משהו חוסם את האור, האזור ההוא יישאר קר.
אם החיישן שלכם בעל צורה 3D מורכבת, אי אפשר להשתמש במנורה אחת בלבד. יש צורך להשתמש במספר מנורות כדי שכל זווית תקבל את החום הנדרש. וחשוב לציין שכנראה יהיה צורך לחזק את מערכת הקירור, כי החום הזה עלול לחזור לתוך המכשיר.
צריך קצת כיול כדי להגיע למרחק ולהגדרות הנכונות, אך כשזה נעשה, ההבדל בתהליך העבודה הוא עצום.